היחסים בין הכרת תודה לעצבות

היחסים בין הכרת תודה, סנטושה לבין עצבות: המצב התודעתי של סנטושה, של הכרת תודה הוא מיוחס לניאמה, כלומר למה שחייבים לעשות, מה שיש לעשות, מה שהאדם צריך לעשות בחייו. והדגשתי שהדברים שאינם טבעיים לנו, שאנחנו מחוייבים מבחינה רוחנית לעשות, הם הדברים שהופכים אותנו לבני אדם....

היחסים בין הכרת תודה, סנטושה לבין עצבות: המצב התודעתי של סנטושה, של הכרת תודה הוא מיוחס לניאמה, כלומר למה שחייבים לעשות, מה שיש לעשות, מה שהאדם צריך לעשות בחייו. והדגשתי שהדברים שאינם טבעיים לנו, שאנחנו מחוייבים מבחינה רוחנית לעשות, הם הדברים שהופכים אותנו לבני אדם. כלומר אנחנו מחוייבים למה שלא טבעי, את הטבעי אנחנו עושים ממילא. כדי להעביר את המושג טבעי, זו כל אותה פעילות שנובעת מהמנגנון, הקלשות, הנמצא בתוך ההכרה האנושית. ומה שהופך אותנו לבני אדם, זה להשתמש במנגנון כדי להתגבר עליו ולפעול חופשיים מהאינטרס של האני, מתוך ראיית הרוח האנושית בכלל.

סוטרה 32 - פרק שני, מציינת את הסנטושה כחלק ממה שעלינו לעשות - כלומר על האדם להיות בהכרת תודה וסוטרה 42 אומרת לנו שאם אדם נמצא במצב תודעתי של סנטושה,

הוא זוכה לאושר שאין למעלה ממנו. היות ואושר שאין למעלה ממנו הוא תוצאה של חיבור מלא שבין פרקריטי ופורושה, בין האני הפרטי שמתמזג באחד שנמצא בתוך כל אחד, יוצא שסנטושה היא הדרך הישירה להארה.

היות וההארה, האחדות עם המוחלט והפועל היוצא מהם האושר המוחלט, הם נדירים מאוד, הלכנו להבין את ההפך מהכרת התודה. כפיות טובה ungradfullness- מוצאים שכפיות טובה היא המצב השכיח אצל בני האדם. ניסינו להבין מה הם השורשים של כפיות טובה, כפיות טובה נובעת מהמצב הטבעי, מצב של אגואיזם, שאנחנו רואים את כל העולם מסתובב סביב הסיפור שלנו. כלומר שהכרת תודה דורשת לצאת ממצב האגואיזם, לראות את האחר וזה בניגוד למנגנון, בניגוד לראגה ולדוושה. הבט נוסף שדוחף אותנו לא להכיר תודה, לא להיות בסנטושה, זה שלהכיר תודה בשפה של האגו, בתחושה הפנימית, זה בעצם להיות מחוייבים, מבחינת האגו להיות חייב למישהו, זה מחליש אותו, ואין שום אינטרס להכנס למצב של חולשה. האנליזה של סנטושה מובילה אותנו להבנה נוספת, לתוצאות של חוסר הכרת תודה- אחד מהמצבים התודעתיים הקשים ביותר הוא עצבות. במצב של עצבות שהוא אינו רגש אלא מצב של השקפות מוטעות שדחפו למבנה הכרתי, שיש ניתוק מהרוח,ניתוק מהעצמי. השורשים של העצבות כפי שהדגשתי, מקורם באגואיזם שמבקר ושופט את כל מה שאינו תואם להשקפה שלו, כלומר שעל ידי שיפוט וביקורת של האחרים, של המדינאים, אנחנו מנתקים את עצמנו מהזרימה של החיים. כשהאדם מפריד את עצמו מהחיים, כוחות החיים אינם זורמים אליו, זהו בעצם מצב של נפרדות של בדידות ועצבות. הדגשתי שהעצבות היא אחת מהמגפות של החברה המודרנית כ80% מהאוכלוסיה סובלת מעצבות שכן אחד המאפיינים של החברה המודרנית זה שכל אחד דואג רק לעצמו, כלומר חינוך לאגואיזם שמוביל לעצבות, כדי לצאת משם יש שימוש רב בתרופות, בנסיעות מיותרות, בסמים, אבל כל האמצעים אינם נוגעים בשורש הבעייה רק קוברים עמוק יותר את הבעייה, את האגואיזם והאגו הופך ליותר ויותר מפלצתי